פסק-דין בתיק ו"ע 11797-05-11

הערר והשאלות השנויות במחלוקת -

1.        זהו ערר לפי חוק הטבות לניצולי שואה תשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות או החוק). העוררת, גב' קלרה שוורץ, נולדה בשנת 1925 בעיר בוטאשן ברומניה, שהתה בתקופת הרדיפות בעיר הולדתה ובצעה, לדבריה, עבודות כפייה במחנה Botosani שבעיר. העוררת טוענת לזכאות לפי סעיף 3(א)(1)(ב) לחוק, לסל ההטבות הראשי שעיקרו קצבה חודשית בסך 1,000 ש"ח. תביעתה נדחתה ע"י המשיבה מן הטעם שלא היתה במחנה ריכוז, גטו או במחנה שעבדו בו עבודות פרך. בדיון בערר העלתה המשיבה טענות גם כנגד מהימנות גרסת העוררת, כפי שנפרט בהמשך.

אין חולק כי מחנה בוטאשן כלול ברשימת מחנות העבודה המוכרים לפי "ההסכם עם גרמניה" - סעיף 3(א)(1)(ב) - אולם לטענת המשיבה, מחנה זה, כמו יתר המחנות ה"מוכרים" ברומניה, היה מחנה סגור שנועד לגברים שעבדו בעבודת פרך, ועל כן נשים וצעירים מתחת לגיל הבגרות לא שהו במחנה בבוטאשן וביתר המחנות המוכרים ברומניה.

2.        נקדים ונעיר כי מרבית העררים של ניצולי שואה מרומניה התובעים תגמולים לפי חוק ההטבות, מוגשים בעת האחרונה ע"י נשים ובעיקר מי שהיו ילדים בתקופת הרדיפות הטוענים כי שהו במחנות עבודה מוכרים יחד עם הוריהם. על אף שנדונו בפנינו ובוועדות הערר האחרות עשרות עררים מסוג זה וחלק ניכר מהם התקבל (ראה למשל רשימת פסקי דין המוזכרים בסיכומי העוררת), לא ערערה המשיבה עד כה על פסקי הדין שהפכו את החלטותיה. בערר הנוכחי נטען על ידה כי היא רואה בשאלת סיווג מחנות העבודה על פי שיטתה, סוגיה עקרונית המשליכה על כלל העררים של יוצאי רומניה והמשיבה מבקשת מהוועדה הכרעה עקרונית בנקודה זו על סמך החומר ההיסטורי והטיעונים המשפטיים שהוצגו בפנינו. ברצוננו להעיר, עוד בטרם נתייחס לטענות לגופן, כי קבלת עמדת הרשות לניצולי השואה משמעה דחייה גורפת, מכאן ואילך (דברינו יובהרו בהמשך), של עררים המוגשים ע"י ניצולים יוצאי רומניה שאינם זכאים לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות), תוצאה מרחיקת לכת ובלתי רצויה.

3.   עיקר טענות ב"כ העוררת מכוונות כלפי הפרשנות המצמצמת של החוק המוצעת ע"י המשיבה, ויתרה מכך, לשיטתו, יש להרחיב את תחולת חוק ההטבות גם על נשים, נערות ונערים שעבדו בעבודות כפייה "...בסוג שונה של 'מחנות'. בעוד שמחנות הגברים...היו...'רשמיים' ונמצאו הרחק מהערים...הנשים והנערים נלקחו לעבודה בבסיסים צבאיים (עבודות מטבח, כביסה, גיהוץ וכד') או באתרי עבודה שונים (מתפרות, מאפיות, בתי חולים וכד') ושבו בערב לביתן שבעיר או למחנה כליאה 'מאולתר' ליהודים שגורשו מביתם. אלו גם אלו מחנות מוכרים". (סעיפים 27- 28 לסיכומי המשיבה).

גרסת העוררת -

4.   העוררת עלתה ארצה מרומניה בשנת 1969 ועל כן אינה עומדת בתנאי הסף   של חוק הרדיפות. בתביעה שהגישה בשנת 2011 בגדרו של חוק ההטבות סיפרה על קורותיה את הדברים הבאים:

      "כאישה צעירה הועברתי למחנה צבאי קרוב לעיר בשם רג'ימנט ז' יו אינפנטריה, שם הועבדתי כתופרת. משם הועברתי לעבודה בלשכת גיוס כמנקה. לבסוף הועברתי לעבודות...בכל המקומות וכן בבוטאשן היו תנאים קשים ואלימות מצד הרומנים."

5.  בעדותה בפנינו סיפרה כי ב- 1943 קיבלה צו להתייצב במקום ריכוז בבוטאשן ומשם נלקחה יחד עם עוד עשרים נשים למתפרה במחנה צבאי. הן שהו במחמה במשך שלושה חודשים ועבדו בתפירת מדים. בסופי שבוע יצאו לחופשות. לאחר מכן הועברה לעבודה בלשכת גיוס בבוטאשן ובמשך כחודש הועסקה בעבודות ניקיון ומטבח קשות אליהן היא מתייחסת כאל עבודת פרך.

6.  העוררת צרפה עותק (מקור ותרגום) מתביעה שהגישה לקרן הסיוע בשנת 1982, תביעה שזיכתה אותה במענק חד פעמי בסך 5,000 מרק. נציין כי המענק הנ"ל אינו בגדר "תגמול חד פעמי לניצולי מחנות וגטאות" המשולם ע"י אחת משלושת הקרנות הנזכרות בסעיף 1 לחוק ההטבות - קרן הסיוע אינה נכללת בין השלוש.

      וזו הגרסה שמסרה בתביעה לקרן הסיוע: משנת 1941 נשאה טלאי צהוב ונשלחה לעבודות כפייה בגדוד חיל רגלים למשך שנה ועד 1943. בהמשך הועברה למרכז גיוס בבוטאשן שם הוטלו עליה עבודות ניקיון ומטבח מפרכות.

המסגרת הנורמטיבית -

7.  תנאי הזכאות לקבלת הטבות הכוללות תגמולים חודשיים נקבעו בסעיף 3 לחוק ההטבות שכותרתו "הטבות לניצול שואה ששהה במחנה ריכוז, בגטו או במחנה שעבדו בו בעבודת פרך".

     סעיף 3: "(א)  אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל, שמתקיימים בו כל אלה,   זכאי להטבות המפורטות בסעיף קטן (ב): 

(1)      הוא קיבל תגמול חד פעמי לניצולי מחנות וגטאות או שמתקיים בו אחד  מאלה:

(א)  היה זכאי לתגמול כאמור בפסקאות (1) או (2) להגדרה 'תגמול  חד פעמי לניצולי מחנות וגטאות', אם היה מגיש בקשה לקבלת התגמול עד המועד האחרון שנקבע לכך בחוקים המנויים באותן פסקאות;

(ב)  הוא שהה במחנה או בגטו, שהוכר לפי ההסכם עם גרמניה..." ולא הוכר ע"י הקרן הגרמנית או האוסטרית - ראה סעיף ההגדרות בחוק.

      ההסכם עם גרמניה הוא הסכם שנחתם בשנת 1992 בין גרמניה לועידת התביעות (ראה סעיף הגדרות בחוק) ומכונה גם הסכם קרן סעיף 2 (להלן ההסכם או קרן סעיף 2).

      חוק ההטבות נועד לסייע לניצולי שואה שאינם זכאים לקצבה חודשית ממקור אחר ובכלל זה מקרן סעיף 2 המתנה את הזכאות בשהייה במשך פרק זמן מינימאלי בגטו או במחנה.